כמעט בלי להתכוון, הפיק לאונרד כהן באיצטדיון רמת גן את הפגנת השמאל הגדולה ביותר בחמש השנים האחרונות. לא, "הפסטירבין" אינו הפגנת שמאל. מזמן כבר לא.
היציעים המוקפים בשלטים הקוראים "שלום" בשלוש השפות המשפיעות על חיינו, האוטובוסים עם צופים פלשתינים שהגיעו בשנייה האחרונה, ממש לפני שסבא ליאו עלה לבמה לעשות את מה שהוא יודע הכי טוב. הכי טוב אחרי אומנות החיזור. אולי מדויק יותר לומר, הכי טוב אחרי אומנות הכתיבה על אומנות החיזור.
התמיכה הבלתי מסויגת שהביע בפעילות "פורום המשפחות השכולות הישראלי-פלשתיני"', שמצידם הקימו אוהל ענק בסמוך לשערי האיצטדיון וחילקו לעוברים ושבים את הסטיקר המופלא שלהם: "זה לא ייגמר אם לא נדבר".
נכון, התורים בכניסה לשערים, בזמן שהחבר ל. כהן כבר סיים עם השיר השני והשלישי של המופע המתוזמן היטב, העיקו, אך אולי סוף סוף יבינו האליטיסטים ושאר עמח'ה ישראל מה עוברים אוהדי הכדורגל על בסיס שבועי. אבל מה זה קצת תורים לעומת לאונרד כהן שעומד על במה מושקעת מול 50,000 אלף ישראלים באקסטזה וקורא להם ללכת בשלום, ומברך את כל עם ישראל בברכת הכוהנים העתיקה כמעט כמוהו?
נסיים בשירו של כהן, "נזיר חולה אהבה", מתוך: "ספר הכמיהה", בתרגומו של קובי מידן:
"גילחתי את ראשי
לבשתי גלימה
אני ישן בפינתו של תא
על הר בגובה אלפיים מטר
מדכא כאן
הדבר היחיד שאיני זקוק לו
הוא מסרק"
הדבר היחיד שאנחנו כן זקוקים לו הוא קורטוב נאה של נורמליות. תודה לך מר כהן שהצבת מראה על מה שחסר כאן.
ספטמבר 25, 2009 בשעה 4:35 pm |
פוסט גאוני, מסכים לחלוטין
ספטמבר 25, 2009 בשעה 9:24 pm |
דבר ראשון מברוק על הבלוג. יפה שלקחת יוזמה וכשזהית שמה שחסר בעולם הוירטואלי הוא בלוג שמנוהל על ידי שמאלני גמד פעלת. כאשר תעשה את המיליונים זה ללא ספק יהיה בזכות מלאה…
לעצם נושא המניפסט שעושה רושם שכולם שכחו ממנן (וטוב שכך) חוץ ממך: כפי שכבר כתבתי לך במקום אחר, למרות שיש בו מספר הבחנות נכונות (אחרי שהשבוע קראתי חלקים ממנו, אז אני יכול להגיד שהן מעטות יותר משחשבתי) עדיין מדובר בשטות אחת גדולה, שטוב שכבר נשכחה כי גם בתוכן עצמו יש רק נזק למה שנהוג לכנות כ"שמאל הציוני" והסיבה לכך היא פשוטה; גם צמד הפולישוקים ממשיכים במסורת של עשרות השנים ומתעלמים מאותו פיל ורוד וענקי שמחרבן לנו במרכז החדר.
כי תסלח לי אם אני נשמע קצת כמו ליאור, אבל כרגע להתעסק בקוסמטיקה כמו היחס לסרבנים, ויציאה מגבולות תל אביב אל הפריפריה (שהן מענינות ומעלות דילמות חשובות כשלעצמן) הן כרגע מהותיות בדיוק כמו אוהל של תנועת שלום בהופעה של לאונרד כהן- הן לא.
הבעייה של השמאל (והחברה הישראלית בכלל) היא שבמרחב שמשמאל לבני בגין ומימין לחד"ש אין אף אחד שמוכן להתייחס לביה המהותית שבלעדייה לא יהיה פתרון מדיני והיא הכיבוש. וכן זה נשמע אולי קיצוני להגיד שהמצב הוא בינארי אבל ב2009 זה המצב, מי שחושב שאפשר להגיע להסכם עם הפלשתינאים שבו לא נצא מהשטחים, הוא או חסר מושג (וזה הרוב כי הרוב המוחלט לא דיברו מעולם עם פלשתינאי) או שקרן (אלדד יניב דיבר עם פלשתינאים). ועד שהשמאל לא יתבייש להגיד בפה מלא ובגאווה שצריך להפסיק את הכיבוש כמה שיותר מהר ולשלם כמדינה וחברה את המחיר הכבד (והמחיר הוא כבד מאוד) של סיום הכיבוש ופירוק ההתנחליות אז המצב ישאר כמו שהוא עכשיו- התדרדרות במדרון (שלאחרונה נהפך יותר ויותר תלול) אל עבר מדינת אפרטהייד. גם במישור של היחס למדינה ע"י העולם (ובחודשים האחרונים אנחנו כבר הגענו ממש לשם בהרבה מובנים), וגם במצב בשטח.
לא צריך את הספרי ויניב שיגידו ששלום עכשיו נכשלה- זה ברור כשמש לכל מי שעוד שם לב לתנועה שהפכה ללא רלבנטית כבר די מזמן. לא צריך אותם כדי שידברו בזלזול על מדינת ת"א (ביקורת שיש בה משהו, למרות שאולי ראוי היתה שתאמר ע"י 2 אנשים שיוצאים מאזור שדרות רוטשילד מעט יותר משניהם) אמרו את כל הדברים האלה כבר בעבר והם יאמרו בעתיד.
אם אתה מחפש שינוי בשמאל כדאי שתתחיל בזה שתגיד בפה מלא ובגאווה: אני אוהב את המדינה שלי, אני רוצה להגיע לפתרון מדיני עם הפלשתינאים בהקדם האפשרי כי זה המפתח לשיפור בתחומים הסוציאלים הפנימיים במדינה ובגלל זה אני חושב שצריך לסיים את הכיבוש בהקדם האפשרי.
אז כן, יכול להיות שכרגע אנחנו מיעוט מוחלט אבל צריך להתחיל לשים את הדברים על השולחן ולהתחיל לפעול, כי זה הפתרון היחידי והנסיון לחפש מקום בתוך הקונזצוס החמים רק דוחף אותנו יותר ויותר אל תוך האפרטהייד, ואוהלים בהופעה של לאונרד כהן לא עוזרים בכלום (ואין לי שום כוונה לזלזל בתנועה או בכהן) גם קווין מצאו איזשהו צידוק מוסרי קלוש להופעות שלהם בסאן סיטי בשנות ה80.
ספטמבר 26, 2009 בשעה 8:04 am |
יאיר, אתה צודק לגמרי וגם צריך בעצמך לכתוב בלוג כי אתה כותב נהדר.
אני מסכים עם כל מה שכתבת.
אני רק רוצה להאיר כי הניסוח שלך למה השמאל בארץ צריך לעשות, נעשה בתגובה למסמך שלהם (שאכן ירד מהכותרות מהר מאוד, אבל גרם לכמה תגובות שרשרת שבכל מיני גזרות, שאני מקווה שיפורסמו בקרוב) ומכאן נובעת חשיבותו. זה כל מה שהתכוונתי כשכתבתי עליו.
תודה על התגובה כאן.