לכבוד חבר הכנסת דניאל בן סימון,
כחבר מפלגת העבודה, הצבעתי עבורך בפריימריז האחרונים מתוך תקווה כי אנשים כמוך יחוללו את השינוי הדרוש במפלגה. האמנתי כי ככל שיכנסו אנשים כמותך לעשייה המפלגתית תהפוך מפלגת העבודה למפלגה סוציאל דמוקרטית אמיתית שמקדמת ערכי שלום, שוויון וסולידאריות חברתית.
לצערי, קשה לומר כי זו הדרך בה בחרה המפלגה תחת הנהגתו של אהוד ברק.
ההצטרפות המבישה לקואליציה ימנית קיצונית, ההתנערות מערכי הסוציאל דמוקרטיה ויצירת מרחב איזורי עוין שאינו מאפשר את קידומו האמיתי של תהליך השלום בין ישראל לפלשתינים, כל אלו מהווים אות קלון על המפלגה שמתיימרת כאמור לייצג את "השמאל" הישראלי.
לשמחתי, ישנם מספר חברי כנסת מטעם המפלגה ששומרים, בקושי, על צביון המפלגה. חבורת "המורדים". כידוע לך, על מנת שמהלכם של חברי הכנסת יקרום עור וגידים הם זקוקים לחבר כנסת נוסף שיאפשר את פילוג הגווייה המכונה סיעת העבודה בכנסת הנוכחית.
כחבר מפלגה אני קורא לך להיות "המורד" החמישי ובכך לתת את האות להחייאת השמאל הישראלי. ההיסטוריה מוכיחה כי חייבת להיות מפלגת שמאל-מרכז בדמות העבודה שכוחה במותנה, על מנת לגבש סדר יום שמאלי-חברתי במדינת ישראל. מפלגת העבודה במתכונתה הנוכחית אינה מסוגלת להיות הגוף הגדול והחזק בשמאל הישראלי.
פרישה של המורדים והקמת קבוצה עצמאית בכנסת שתהווה את הבסיס לכל התארגנות שמאל חדשה שתקום, או שתנסה לחזור לעמדות כוח בתוך מפלגת העבודה, תהיה המהלך הנכון ביותר של השמאל הישראלי.
אם עתידה של מדינת ישראל והשמאל הישראלי חשוב לך, אנא עשה מעשה.
נועם תירוש.
אוקטובר 13, 2009 בשעה 9:48 pm |
בשביל מכתבים כאלה הקמנו את עבודה שחורה, שלחתי לעורכת לתיבה. בפעם הבאה שווה שתפרסם קודם שם (כדי שהפוליטיקאים והעיתונאים יקראו אותך) ואחכ פה
אוקטובר 13, 2009 בשעה 9:59 pm |
לא רואה סיבה מדוע לא לפרסם גם פה וגם שם. במקביל.