מעטים הפוליטיקאים המקצועיים בארץ אשר ניתן להצביע במדויק על היום בו השילו מעצמם את קליפת העסקנות המפלגתית והבשילו לכדי מנהיגות של ממש. אתמול, בעצרת הזיכרון ה-14 להירצחו של יצחק רבין, קילף גדעון סער, שר החינוך, את הקרום שליווה אותו והפך לאחד המנהיגים הראויים של תנועת "הליכוד", מתמודד ודאי בבחירות הפנימיות הבאות מול בנימין נתניהו.
הליכוד היא מפלגה רב גונית. אולי מפלגת ההמון היחידה שנותרה בזירה הפוליטית הישראלית, המקבצת בתוכה מגוון רב של דעות ומקיימת מדי פעם בחירות דמוקרטיות הקובעות את עתיד התנועה. אין עוד מפלגה בישראל בה דרים יחדיו משה פייגלין, מבכירי זו ארצנו ו-"מנהיגות יהודית", יחד עם מתונים כגון דן מרידור ומיקי איתן.
אפשר לחלק את המחנות בליכוד ל-2: ליברלים מול שמרנים. מאז הסתלקותו הפוליטית של מנחם בגין, המנהיג הכל יכול של התנועה, שולט בליכוד המחנה השמרני. למרות זאת ישנן דוגמאות רבות למהלכים ליברליים שהובילו נציגים בודדים כגון: מרידור, בני בגין, מיקי איתן ומשה ארנס.
המחנה הליברלי בליכוד מוזן מהגותו של זאב ז'בוטינסקי, שניסה מאז ומעולם ליישב את הסתירה בין התמיכה שלו בתנועה לאומית בדלנית- קרי הציונות- יחד עם אמונה חסרת פשרות בערכי הליברליות האוניברסלית. המחנה השמרני מוזן מאתוס המחתרות- אצ"ל ולח"י גם יחד. מנחם בגין הצליח, תוך כדי הפגנת חכמה פוליטית נדירה, לאחד תחתיו את שני המחנות. בגין מיצב עצמו כממשיך דרכו של ז'בוטינסקי בתחום הליברלי ונאבק בשם אותו ליברליזם בטוטאליטריות של מפ"אי ומנהיגה בן גוריון. מאבק חשוב במיוחד הוא המאבק לביטולו של הממשל הצבאי על ערביי ארץ ישראל, אותו הוביל בגין.
באותו זמן בו הציג את עצמו בגין כליברל ממשיך דרכו של ז'בוטינסקי, הצליח לגלם בדמותו את המיתוסים הרבים של השמרנות המחתרתית באמצעות שימוש במסורת ישראל סבא (נאומים עם כיפה היו דבר שבשגרה), הילת לוחם מחתרת עשוי ללא חת וכמובן יכולת דמגוגית בלתי נתפסת לאור הדלות הקיימת היום בנואמי ישראל. השילוב הזה בין השמנות והליברליזם השאירו את השליטה בליכוד בידיו של בגין במשך עשרות שנים, ברובן נדד בשממה האופוזיציונית ונע בין כשלון אלקטוראלי אחד למשנהו.
לאחר הסתלקותו של בגין החלו הכוחות הפועלים בליכוד להיאבק באופן גלוי. על פניו נדמה כי השמרנות היא החזקה יותר בתוך מוסדות התנועה. בכל הבחירות הפנימיות עד כה זכו נציגי הפלג השמרני בבכורה: יצחק שמיר, בנימין נתניהו ואריאל שרון. המפסידים נטו להיות אנשי הפלג הליברלי, בני בגין הוא הדוגמה הבולטת לכך.
גדעון סער הוא מקרה מעניין. בנושאים מסויימים מדובר במנהיג פרוגרסיבי. במשך שנים שימש כיו"ר שדולת הנשים בכנסת. לאחר הרצח בבר-נוער, היה סער ראשון הצועדים בהפגנת הנגד. סער הוא תל-אביבי מוצהר וגאה, על כל הסימבוליות הערכית המשתמעת מכך. יחד עם זאת, הקפיד סער להיות חביב הפייגלינים בבחירות האחרונות בליכוד. הצהיר כי יבטל את לימודי "הנאכבה" ביומו הראשון כשר חינוך והציג בליכוד אופוזיציה ימנית למספר מהלכים נוספים.
האם יצליח סער להיות המנהיג הראשון בתנועת הליכוד, מאז מנחם בגין, שמאחד את הפלג הליברלי והשמרני תחת כנפיו? יכול להיות. אם יעשה כך, הכירו את יו"ר הליכוד הבא ואולי ראש הממשלה הבא שלכם.
