אי אפשר להמעיט מחשיבותה ותרומתה של ההגות המזרחית הפוליטית לחברה הישראלית. השיח המזרחי שהובילה הקשת הדמוקרטית המזרחית בשנות ה-90 הצליח להעמיד בלב הביקורת הציבורית כמה מהמיתוסים המכוננים של 'הישראליות'. חשיפת הפרקטיקות הקולוניאליות שאימצה ההגמוניה האשכנזית של הציונות ביחסה לערבים תושבי הארץ וביחסה ליהודים שהיגרו ממדינות ערב, דיון בנזקי מנגנון 'כור ההיתוך' והתפיסות הגזעניות שהנחו אותו, וזניחת התפיסה האידאולוגית שרואה במלחמת ששת הימים כקו השבר המוסרי של החברה הישראלית, היו כולן תרומה של העשייה וההגות הפוליטית המזרחית.
המזרחיות הפוליטית התהדרה באוניברסליותה. תפיסה זו לא ביקשה להיות מרחב אידיאולוגי מצומצם המשרת קבוצת אינטרס מזרחית – צודקת ככל שתהיה – אלא ספירה מגוונת של דרישות וטענות המשרתות כולן את המאבק לצדק ושוויון עבור כלל אזרחי ישראל – יהודים וערבים, דתיים וחילוניים, אשכנזים ומזרחים. כך למשל כתב פרופ' יוסי דאהן במאמר: "חידתו של השילוש: 'המזרחית', 'הדמוקרטית' ו-'הקשת', שפורסם בחוברת "קשת של דעות-סדר יום מזרחי לחברה בישראל" (2007):
"בגישה האוניברסלית נאבקים המזרחים למען הכרה בהם ולמען שיפור מעמדם החברתי והכלכלי, במסגרת מאבק כולל למימוש עקרונות כלליים של צדק חברתי שאמורים לחול על כלל החברה בישראל".
אולם בתקופה האחרונה אנו עדים לרוויזיה מוחלטת בתפיסת העולם המזרחית כפי שהיא באה לידי ביטוי בעשייה הפוליטית המזרחית. דוגמה בולטת לכך ניתן למצוא בקמפיין הבחירות לראשות עיריית תל אביב.
אל מול רון חולדאי, ראש העיר המכהן הזוכה לתמיכת האליטה הכלכלית בעיר, מתמודדים, נכון לעכשיו, שני מועמדים: ניצן הורוביץ, חבר הכנסת ממרצ, ואהרון מדואל, חבר מועצת העיר תל אביב מטעם תנועת 'עיר לכולנו'. תנועה זו, בהובלתו של דב חנין, הפכה לאופוזיציה אמיתית לוחמת בזכות התגייסות חסרת תקדים של קבוצות שונות שפעלו במרחב הציבורי התל אביבי בתקופת הבחירות הקודמות. לאחר שתי קדנציות נטולות התנגדות ממשית הפכה 'עיר לכולנו' לבית פוליטי עבור כל אלו שנחרדו מהמדיניות הניאו ליברלית שהובילה העירייה.
אולם המאבק בחולדאי ספג מהלומה קשה דווקא מאותה 'עיר לכולנו'. במפתיע, במקום להתגייס מאחורי ניצן הורוביץ, המועמד בעל הסיכויים הטובים ביותר להחליף את חולדאי, החליטו בתנועה להריץ את מדואל כמועמד עצמאי. לטענת חלק מהפעילים, הורוביץ אינו אלקטבילי בשכונות דרום תל אביב ולכן התמודדותו של מדואל רק מחזקת את סיכוייו להחליף את ראש העירייה המכהן. אחרים, ורבים יותר, טוענים בפשטות כי 'הגיע הזמן לראש עיר מזרחי'. הנה למשל, אופיר טובול, מהפעילים הבולטים של הניאו-מזרחיות מיהר לכתוב בדף הפייסבוק שלו לאחר שהתפרסם דבר הבחירה במדואל כמועמד 'עיר לכולנו', כי במידה וההתגייסות מאחורי מדואל לא תהיה זהה לזו שליוותה את קמפיין הבחירות הקודם של דב חנין תהיה זו הוכחה נוספת לגזענות החברה הישראלית והשמאל הישראלי האשכנזי וחוסר יכולתו לתמוך במועמד 'תימני מכפר שלם'.
הניאו-מזרחיות זנחה את המימד האוניברסלי של השיח המזרחי מכיוון שהיא מוכנה להקריב את מרבית תושבי תל אביב – צעירים, אשכנזים, מזרחים, פליטים, אמנים וכו' – ובמילים אחרות כל אלו שנאנקים כיום תחת עול מדיניות חולדאי, לטובת מאבק אינטרסנטי צר המבקש לראות 'מזרחי' כראש עיר על חשבון מועמד ראוי, אופוזיציוני, בעל תפיסת עולם סוציאל דמוקרטית סדורה, שהוביל בהצלחה מאבקים ציבוריים ארציים ולוקליים, אך, רחמנא לצלן, אשכנזי.
המאבק המזרחי לא תם. השיח המזרחי ותפיסת העולם המזרחית (הן בהיבטים 'המסורתיים' שלה כפי שמבטא, למשל, מאיר בוזגלו והן בהיבטים התרבותיים והפוליטיים שלה) הכרחיים לשינוי החברה הישראלית מן היסוד. האפשרות הרב תרבותית וה-"ממוקפת" (מרוקאי-ישראלי, ערבי – ישראלי, אשכנזי-ישראלי) שההגות המזרחית מציעה לחברה הישראלית היא הסיכוי האחרון של ישראל להפוך להיות מקום שטוב לחיות בו. הטרנספורמציה ממזרחיות אוניברסלית כתפיסה פוליטית ל "ניאו-מזרחיות" בדלנית עשויה להיות מכה אחת חזקה מדי עבור האפשרות לשינוי מהותי בישראל.
דממה דקה 
יוני 23, 2013 ב- 10:53 am |
לעניין ההתמודדות, בשלב הזה זה לא משנה כמה מועמדים ירוצו העיקר שכל מי שנגד חולדאי מהסיבות הנכונות (כלומר משמאל לחולדאי) לא ילכלכו אחד על השני וידעו להתאחד כשיתברר מעל לכל ספק שבנפרד אין להם שום סיכוי. מדואל (המועמד המועדף עלי) והורוביץ שנהים ראוים ושניהם יהיו טובים מחולדאי כל עוד הם ידעו להתאחד עוד בסיבוב הראשון ואם אין צרך בכך לקראת השני הכל בסדר.
לעניין הנחת הפתיחה שלך, היא מוטעת, כל החרטוט הפוסט מודרניסטי שנאבק בהגמוניה לכאורה של שלטון מפא"י החל בזמן הליכוד ומשרת אותו. טובי בנינו עסוקים בלהכות את השמאל הציוני ואת הציונות הסוציאליסטית על חטאי העבר שלה בזמן שהימין עושה כאם שמות. לתנועה המגוכחת הזו לא היתה שום השפעה על מה שקורה בתכלס והדוגמא של הקשת המזרחית הדמוקרטית היא הטובה מכולם. הקשת נכשלה בכל מה שעשתה מלבד לסדר לאנשיה פרסומים ומשרות בתור מזרחי מחמד זועמים בפקולטות עמוסות בפוסט מודרניסטים עקרים אחרים. מאבק הקרקעות המפורסם שלה לדוגמא לא הצליח לשלול מאף קיבות או מושב עשיר שיושב על קרקע ששווה משהו כלום, לעומת זאת הרבה מאוד מושבים עניים שרוב בניהם מזרחיים נתקעו כי הם לא יכלו לשכור לעצמם עורכי דין צמרת ונפלו קורבן להחמרת הדרישות של המנהל.
בואו נדבר תכלס, השיח המגדרי/עדתי/פוסט מודרניסטי בישראל הוא שיח גזעני עטוף בציטטות של פוקו. אין שום אוניברסאליות בשיח המבדל אותנו המנכר אותנו לאחינו למעמד הנרמס לפי הגדרות של גזע דת ומגדר. אין תחליף לשיח המעמדי שלפיו דרך אגב ברור שמדואל הוא המועמד הראוי לתמיכה.
יוני 24, 2013 ב- 12:18 pm |
לי החבורה הזו מזכירה יותר מכל את שנואי נפשם הגדולים ביותר, את ההנהגה הוותיקה של המגזר החקלאי בישראל הם פשוט תמונת ראי מגוחכת אחד של השני.
שני הצדדים עושים המון רעש אבל בפועל יש להם אפס כוח פוליטי גם לאלה וגם לאלה אין חברי כנסת לדוגמה.
שני הצדדים מתימרים לייצג ציבור מסוים, רק חבל שהציבור שלהם לא ממש סופר אותם בתור המייצגים שלו.
בשני הצדדים מדברים בשיח של זכויות שאין שום קשר בינו ובין המציאות,
והכי גרוע הם שניהם כלי משחק בידי המרוויחים הגדולים מכל הסיפור, אנשי הנדלן והמעמד הגבוה, יש כאן הפרד ומשול במיטבו וןהחוסר המודעות של אנשים אינטלגנטים לנושא הזה פשוט זועק לשמים.
אבל לא נורא העיקר שכולנו נהייה צודקים.